האיש של היונים

שגיא פלדמן עם סיפור קצר סביב עיר ילדותו ראשון לציון - אשר עשוי להשאיר אתכם עם נקודה למחשבה סביב כוחו של הרגע

*Photo by sagy feldman

שלוש פעמים גנבו לניסים את הקלנועית עם המדבקה של ואהבת-לרעך-כמוך, ובכל פעם מחדש כוחן של הרשתות החברתיות וטוב ליבם של תושבי עיר היין ניצחו את החשיכה. אותו אדם שנשק ל- 80 לא התעסק בלמה דווקא הוא כל פעם נעקץ מחדש ככל הנראה על ידי חבורת צעירים שהבינה שאפשר לעשות כסף קל בלי להתאמץ יותר מדי. ניסים בסך הכול רצה להמשיך להמשיך בשגרה שלו. לא היה לו מושג מה הסיפור של ה"פייסבוק שמייסבוק הזה" אך הוקרת הטוב הייתה דרך חייו.

כדרך קבע התעורר לו בחמש בבוקר לארוחת צנועה של פתיחת יום בדמות: ביצה רכה, שני זיתים, פרוסת לחם ועגבניה מקולפת. תמיד באותו המקום בסמוך לאדן חלון ביתו ממנו נשקף בניין העירייה החדש וצמרות עצי גן העיר. חיבתו הייתה בעיקר לעצי הדקל שמפעם לפעם נהנה לשרבט על מחברת ומיד לאחר שסיים זרק את הדף לפח כשאפר מהסיגריה שבפיו מכסה את תחתית בלוק הציור. ומיד לאחר מכן היה מתפנה במשך מרבית שעות היום להאכיל את היונים. "האיש של היונים", זה הכינוי שהודבק לו על ידי כל הראשל"צים. אותם ילדים שהיו הולכים עם הוריהם בהתרגשות על גשר העץ שנמצא מטרים אחדים ממקומם של עשרות היונים של גן העיר כבר הפכו בעצמם להורים ועדיין אלו התלהבו לראות את האיש-של-היונים מחלק חתיכות לחם יבש במשך שעות לבעלות הכנף.

את יודעת דנה. כשהייתי בדיוק בגיל שלך, האיש של היונים הביא לאבא לחם ואבא נתן ליונים. רוצה שנבקש ממנו שיביא גם לך?", קובי, אמר בהתלהבות לבתו. הוא ניסה לסגור מעגל רגע לפני ביקור אצל הוריו. אך הוא לא נחל הצלחה. קובי חגג 29 אביבים ובתור ילד של אמא. התגעגע לראשון לציון. לא היה בו שום רצון או תכנון עתידי לעזוב אותה אבל הוא הבין שלעיתים החיים לוקחים אותך למקומות שלא ציפית להגיע אליהם. עבורו האיש של היונים היה משום מה - אי של יציבות בשגרה המטורפת שלו על קו ת"א – ניו יורק. פעם בחודש הוא היה מגיע לגן העיר רק בשביל לראות את ניסים. מעולם הם לא החליפו מילה אבל עבורו זו הייתה קפיצה אל הילדות. תקופה תמימה שחייכה אליו נמרצות. לפעמים עלתה בו המחשבה שזה די מוזר שיש בו כל כך הרבה געגועים אל המושבה שהפכה לה לעיר. קובי יכל לעבוד מכל מקום בתור מומחה לדיגיטל בכל סוגיו אבל מבחינתו הוא ידע שעוד יחזור לעיר הולדתו. לא שינו לו הפקקים, או התחושה להתגורר בעיר הרביעית בגודלה עם קשרים בין התושבים כאילו זה קיבוץ. עבורו זו הייתה ערימה של פלוסים שהוא רק צריך לחבק בזמן הנכון.

"פעם בחודש הוא היה מגיע לגן העיר רק בשביל לראות את ניסים. מעולם הם לא החליפו מילה".

כשהגיעה ללא כל הודעה מוקדמת הודעת הפיטורין אל קובי ובמקביל הסתיים לו חוזה השכירות בת"א . הבין הבחור שיש צורך בחישוב מסלול מחדש. "ראשון לציון. הנה אני בא", פרסם בפורום העירוני, ובין רגע קיבל עשרות הצעות חברות ממתווכים, וגם שרון, אהבתו הראשונה מבית הספר היסודי לא פספסה את המאורע אך נשארה מסתורית ושמרה על המידע לעצמה.

הבחור היה אופטימיסט מטבעו – ועצם העובדה כי היה חד הורי מעולם לא מנעו מדנה בת השש שום דבר. בנות הזוג של מהרגע הראשון התאהבו בה. חוסר המחויבות שלו לזוגיות הייתה בעיה שידבר אליה מאות פעמים בטיפולים הפסיכולוגיים. הפאוזה הזאת מהחיים שתוכננה עד שימצא עבודה חדשה הייתה די ברורה אך הביקורים היומיים אצל האיש של היונים היו דבר מפתיע אפילו עבור הוריו שהביטו לעברו בעין עקומה. הם גרו שלושה בניינים מניסים. ממש מעל המכבסה הוותיקה שנמצאת בדיוק היכן שכל הנהגים עוצרים את הרכב "גבר-רק-לרגע", שולחים מבעד לחלון, כשנוצר מאחוריהם פקק נוראי. בכל הליכת בוקר, הם תהו האם קיימת בעיה אצל בנם הבכור או שהם סתם מודאגים כמו תמיד.

כשקובי הודיע שהוא פותח מאפייה בכניסה למדרחוב הנוסטלגי שכבר עבר חידוש מספר פעמים. אף אחד לא הבין מהיכן זה בא. "ידענו שאתה אוהב לאפות אבל מה קשור בתקופה הזו?..מה לך ולמאפייה? חבל על הכסף", ועוד שלל ביקורות התקבלו אך הוא היה בשלו. בסוף כל משמרת הוא היה משאיר ערימת לחמים בשקית שחורה בדיוק בנקודה בה ניסים מאכיל את היונים. לאחר השנה הראשונה שבה המאפייה שלו נהייתה אחת מהבולטות בעיר – בעיקר בשל העובדה שהבין בזכות כך שבתו דנה צליאקית כי מאפייה נטולת גלוטן היא אחד הפתרונות האידאליים עבור קהילת הצליאקים והוא היה אשף דיגיטל שידע למנף זאת לקבוצות הגדולות ביותר ברשת ואף הצליח להגיע לראיונות טלוויזיוניים שהאיצו את קצב הצמיחה של המקום והגדילו משמעותית את ההכנסות הרבה מעבר למה שציפה. באחד מהימים שהניח את שקית הלחמים השחורה בנקודה של ניסים הוא ראה מודעת אבל – שחור על גבי לבן. ניסים כהן ז"ל. השקית הושארה באותו המקום ובראשו כבר תכנן את הבאות

מעל ל10,000 תושבים הגיעו להלוויתו של ניסים - בהם ראש העיר, חברי מועצה ואנשי עסקים מובילים. תדהמה היכתה בכל באי ההלוויה. אף אחד לא ציפה שאל האיש ה"בודד" אשר מעולם לא התחתן ולא שמר על קשר עם אף אדם ממשפחתו – יגיעו כל כך הרבה אנשים על מנת לחלוק לו כבוד אחרון. במהלך השבעה – יזם קובי את פרויקט האכלת היונים הראשון בסוגו בכל הארץ. כל תושב יכל להירשם מראש יום אחד בשנה על מנת להמשיך את מפעל חייו של ניסים – "האיש של היונים" , אותו אדם שפעל ללא אינטרס מכל הלב. קובי ודנה היו הראשונים להחליף את ניסים והיה לו ברור שתושבי העיר אשר מתשבחת לה עם השנים יירתמו בזה אחר זה. דמעות של אושר זלגו מעיניו כשביתו זרקה לעבר היונים חתיכות לחם. "אבא נכון אתה בוכה מאושר?", שלחה לעברו. הוא ידע שבשביל לחזור להיות האדם שאתה שואף להיות – לא צריך להחתים דרכון מסביב לעולם או לעטות חליפה יוקרתית אלא לחזור להיות הילד שבך.

* עלילת הסיפור, הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן הם כולם פרי דמיונו של המחבר. כל קשר בין עלית הסיפור לבין אירועים שהתרחשו במציאות, כמו גם בין הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן לבין דמויות או שמות של אנשי חיים או מתים, מקרי בהחלט.