איך לכתוב ספר בחצי שעת כתיבה ביום?

שגיא פלדמן, מחבר הספר "רחוק מכאן" משתף בתחילת התהליך שבזכותו הצליח צעד אחר צעד להגשים חלום ילדות, ונזכר בפגישה שהשאירה אותו מלא באכזבה. הגיע הזמן לשלוף עטים

התלהבתי להגיע לספריה העירונית עם הספר שלי. זה היה טפיחה על השכם לאותו ילד שהסניף את ריח המדפים וטייל בין המילים שיצרו אצלו אהבה לעולם לכתיבה. לא שיערתי שדווקא אשת המקצוע שגמעה אלפי ספרים תפחד מהצל של עצמה. "תמיד רציתי לכתוב ספר אבל עכשיו כבר מאוחר מדי", בקול חנוק ומבט עייף, שלחה זאת לעברי הספרנית הותיקה, בעודה יושבת כפופה על הכיסא המרופט. מילים שגרמו לי לתהות, מתי היא איבדה את האמונה בעצמה? והאם אפשר לגרום לה להחיות את התשוקות שלה מחדש.

היה ברור לי שיש בי את הכח לדרבן אותה כדי שכבר באותה משמרת תכתוב את העמודים הראשונים בספר אותו חולמת ליצור - אבל לא רציתי להיכנס למרחב הפרטי והכואב שלה, אותו מקום שנרדם אצלה במהלך השנים. "אם באמת תרצי את זה, תוכלי ליישם את זה", אמרתי בחיוך וצעדתי לעבר המעלית. כעוס ומאוכזב בשבילה.

האם גם אתם נמנים בין אותם אנשים שמציבים לעצמם יעדים אבל לא עומדים בהם?

מתי בפעם האחרונה שאלתם את עצמכם מה יש ביכולתכם לעשות בכדי לממש את "באר החלומות" שיצרתם בנפשכם?

טיפים לסופר המתחיל

• בחרו בנקודה משלכם - מכירים את התחושה הזאת שאתם בדרך משדה התעופה אחרי חופשה מפנקת ואתם משתוקקים כבר להגיע הביתה ולשבת על אותו צד של הספה עם כוס הקפה שלכם באותה תנוחה אהובה עליכם - אז בדיוק באותו אופן אתם צריכים לבחור בקפידה את המקומות בהם אתם כותבים - זה יכול להיות בית קפה שכונתי בו אתם מרגישים הכי משוחררים ונקיים מהכול, חוף הים בשעות שהשמש לא חזקה מדי. במידה ואתם עם מחשב נייד יש לוודא מראש שקיימת נקודת חשמל באזור, חדר מסוים בביתכם שמעניק לכם אנרגיות שיא או כל מקום שבו תוכלו להרגיש מחוברים לעצמכם. חשוב לוודא שלא יהיו גורמים סביבתיים שיפריעו לכם (מוזיקה חזקה מדי, מלצרים חופרים, שיפוצים וכל מה שיבאס אתכם).

• התחילו בריצות קצרות - בצעד הראשון לכתיבת הספר התחילו להקדיש 10-30 דקות של כתיבה חופשית לכל הפחות שלוש פעמים בשבוע במשך חודש (לפי איך שמסתדר לכם, עדיף לא שלושה ימים רצוף). ההתחלה צריכה להיות משוחררת ומהנה, וזאת בכדי שהמשך הדרך תהיה מוצלחת. אם קבעתם יום מסוים ובסוף לא הסתדר לכם, פשוט תחליפו את היום. אל תלקו את עצמכם. התייעלות היא חלק חשוב בתהליך, וכמובן שתמיד תתדאגו לגיבוי של כל מה שכתבתם.

• הפכו את הכתיבה לטקס - אנשים שמתאמנים בחדר כושר יודעים שהחודשיים הראשונים הם הקשים ביותר. לכן יש צורך לפעול על פי תכנית, לעשות תרגילים שנראים מוזרים, שרירים שלא ידעת על קיומם נתפסים, והתחושה היא בעיקר כמו אוגר שרץ בתוך גלגל אבל פתאום אחרי תקופה מסוימת מתחילים ליהנות, תחושת ההוקרה העצמית מגיחה ואפילו מזדנבות להן התוצאות אט אט. בכתיבה גלגלי המוח יתניעו בקצב משלהם ואתם צריכים להפקיד להיות נהגים רגועים שלא ממהרים לשום מקום. הרי מה זה חצי שעה מחייכם?

• תאהבו את הטעויות שלכם - ספר הביכורים שלי הוא רחוק מכאן אבל עוד לפני כן כתבתי ספר אחר שעבדתי עליו במשך שנים אחדות, יום אחד התעוררתי בבוקר והחלטתי לגנוז אותו. יכול להיות שהוא היה יכול להיות הדבר הגדול הבא אך אני הרגשתי שבשבילי הוא לא מספיק טוב. אפשר להתייחס לשלוש השנים שעבדתי עליו בתור טעות, הרי בסופו של דבר הוא טמון עמוק באחת המגירות אבל "אנשי הקיץ" יסתכלו עליו כחלק בלתי נפרד מהדרך שצריך להעריך ולאהוב.

הבנתי שבמשך כל אותן שנים: הכתיבה שלי השתפרה והתחדדה, התבגרתי מבחינה מחשבתית ושאני יכול ליצור משהו שלם, צבעוני ונכון יותר. כך גם אתם צריכים להבין שככל שיעברו החודשים תעלו ברמת היצירה וביכולת האישית שלכם להבין מה הכי טוב לכם - כמובן שאין צורך לגנוז או למחוק לגמרי את מה שיצרתם אך תהיו מודעים לכך שהמסע עד לתוצאה מלא בעליות וירידות .

• יומן רעיונות - כמעט ולא משנה מה הז'אנר של הספר שלכם, העלילה והדמויות בתוכו יכולים לחיות ביניכם במעגלי החיים השונים. אז אם כבר העולם נותן לכם מתנות, לא תיקחו אותם? ממליץ לכם להסתובב עם מחברת קטנה או לכתוב בתזכורות במכשיר הקטן שהפך לחלק מאיתנו (סמארטפון) רעיונות שעולים לכם במהלך היומיום, דמויות צבעוניות שיכולות לתרום לכם, קווי אופי, מקרים שונים וכל מה שהסב את תשומת ליבכם ויכול לתת גז לעלילה שלכם.

זוכרים את השנה הראשונה של הצבא איך רק אז התחלתם להתאקלם, מעלים נוסטלגיות מהשנה הראשונה של התואר, איך המבחנים היו נראים לכם הדבר הכי קשה בעולם ונתתם להם כינויים שבמדינה אחרת היו לוקחים אתכם לאיזו חקירה משטרתית במרתף נידח - אז כאן ייקח לכם בסך הכול מספר שבועות להתאקלם ולהתחיל להיכנס למסע אחריו תשאירו משהו מכם לילדים, לנכדים ולכל השושלת המשפחתית.

בהצלחה!