אזהרה : החיים בידיים שלך!

"קשרתי בחוזקה את השרוכים כאילו מתחיל לו מסע כומתה, הצטיידתי במים קפואים ויצאתי לדרך", שגיא פלדמן נותן הצצה אל רגע בלתי מתוכנן שהגיח לחייו ולימד אותו שיעור שהוא בוחר להעביר הלאה

בהחלטה קצת מוזרה בחרתי השבוע לקחתי איתי לאחת מהריצות השבועיות ברחבי העיר - מצלמה. למרות שאת ראשון לציון הכותב עשוי להכיר יותר טוב מסבא וסבתא של השכן החופר מהבניין ממול - כנראה משהו בי רצה להיות תייר לרגע. שיניתי מסלול, קשרתי בחוזקה את השרוכים כאילו מתחיל לו מסע כומתה, הצטיידתי במים קפואים ויצאתי לדרך. אחרי פחות משלוש דקות הריצה הפכה להליכה, והמצלמה ניצחה את הרצון לשבור את השיא האישי. במשך שעה תוך כדי התקדמות לא מתוכננת לכדתי רגעים מבעד לעדשה. הם נראו לי די סתמיים, עד שלפתע הגיחה לה ציפור שמבקרת בנוף חיי, אחת לכמה חודשים.

צילמתי אותה מכמה זוויות והתפלאתי מכך שהיא נשארת באותה פוזיציה כמו דוגמנית של קק"ל, ולא בורחת מהבחור שמצלם ציפורים במערב העיר. חשבתי לעצמי שדי בטוח שבכל פעם היא מעופפת אל העץ הקבוע ולאותה נקודה מוכרת בענף. נהנית מקרני השמש, ונשארת שם זמן שהקציבה מראש תוך כדי בהייה ממושכת באופק. מדי פעם מנערת לה כנף או שתיים תוך כדי הצצה אל הלא מוכר ואז ממריאה למעלה במהירות ומרגישה בטוחה לקראת סופו של הטיול היומי.

מעולם היא לא שאלה את עצמה - מה היה קורה אם הייתי משנה מסלול? אם תעז לשאול, בטח תשיב שהיא בסך הכול רק ציפור, ונוח לה ככה. תוך כדי היא תיזכר בציפור אחת שהגיעה לפסגה של העצים, ציפור אחרת שניסתה להיות מיוחדת וסיימה עם כנף שבורה, ומשפחת ציפורים שהשתלטה על כל חוטי החשמל במדינה למרות הסכנה.

"החיים הם כמו לצייר ציור, לא לסכם חשבון"

אוליבר ונדל הולמס הבן

רגעים קטנים של החיים מובילים אותי לתובנות וההשערות האלו. לפעמים אלו יכולות להיות חפירות פילוספיות לעצמי אבל בסופו של דבר לרוב הן מתבררות כמתנה. בשבילי, בשבילך, בשבילנו. כמה רגעים לפני שסיימתי את הטור הזה - שמתי לב שיש לי עוד עשרות תמונות של ציפורים במחשב. אין לי איזושהי העדפה מסוימת לציפורים אבל בגלל שהבחירה שלי מדי יום - היא לשים את החיים בידיי. אז הכנפיים כבר מגיעות אליי.