אם לא עכשיו אז מתי?

שגיא פלדמן מספר על הקשר בין היום האחרון של החיים לרמזים שמגיעים אלינו מהסביבה

באוטובוס אוזניי קשובות לשיחות של אחרים, במסעדות עיני בוחנות את הסביבה, וברחוב הכותב שמתרגש ברגעים אלו, יודע מה מתרחש מסביבו. מצד אחד הדבר שהכי רחוק ממני הוא העניין של רכילות או הדשא של השכן אך מפעם לפעם הערנות הזאת מזכה אותי בסימנים ורמזים בדיוק בזמן הנכון.

כבני נוער אתם טורפים בתשוקה כל שנייה מהחיים ומשתוקקים להגיע לגיל 18 לסיים את התיכון ולצאת לחופשי, אין בכם טיפת פחד, אתם עדיין חולמים על הכול ורוצים להתניע במהירות אל גיל 21. לסיים בכבוד את השירות הצבאי, ולהפוך למכונת עבודה משומנת בכדי לטוס כבר עם כרטיס לכיוון אחד –"שמש בעיניים וסמבה לנפש".

בגיל 21 אתם רוצים להריץ כמה שנים קדימה. לעשות תואר כמה שיותר מוקדם בשביל "להבטיח את העתיד" ולתלות תעודה "יוקרתית" על הקיר. בגיל 25 אתם מדמיינים מה יהיה הלאה- תהיה לי עבודה בתחום? אמצא זוגיות? מעניין מתי נרצה ילדים? אולי נביא כלב לפני? הדירה השכורה תהפוך מתישהו ל"בית"?

בגיל 40 אתם יושבים עם הילדים בסלון אחרי שבוע מפרך, ומנסים לרצות אותם עוד קצת, העיקר שהקטנטנים יהיו מאושרים. בגיל 50 אתם חשים צביטת מועקה בלב ונזכרים בחלומות ששכחתם להגשים מאז גיל 18.

בתוך כל השגרה הזאת שרובכם רוצים כל הזמן להריץ קדימה, אפילו בתקופות היפות בחיים, האם הבטתם מסביב ונשמתם את הרגע? קלטתם את אותו חיוך שובה מתוך עגלה קטנטנה של תינוק בן חודש - חיוך טהור שהיה אמור להשכיח לפחות לדקה את כל הצרות? שמתם לב לפרחים החדשים ששתלו אצלכם בכניסה לבית? נופפת בחזרה מבעד לשמשת הרכב למחנכת האהובה שלכם מימי בית הספר היסודי? הכול עניין של גישה, רצון ואנרגיות שאנחנו רק צריכים למגנט אלינו הרבה לפני שנגיע ליום האחרון בחיינו.

"אדם שחיי הנפש שלו עשירים, הוא האדם העשיר ביותר"

הגשמתי חלום כשהוצאתי לאור את ספר הביכורים שלי - רחוק מכאן, וידעתי לקחת את האוויר הנחוץ לאורך הדרך. מהו החלום שלכם?