הסמארטפון שכמעט הרג אותי

איך מצליח שגיא פלדמן לעמוד בהבטחה להיות פעם בשבוע למשך שנה ללא המכשיר הנייד

הצלחתי לנצח. הבטחתי לעצמי לפני יותר משנה שאעיף את הסמארטפון הצידה לכל הפחות ל - 24 שעות בכל סופ"ש, בין יום שישי לשבת. מן גמילה יזומה מהרשתות החברתיות, משהו כמו בעיטת חופשית בלי המתנה לשום שריקה: צ'או לך אינסטגרם, אדיוס פייסבוק ונתראה קצת לפני מוצ"ש שאר האפליקציות שמספרות כל מה שצריך ולא צריך בו זמנית. שבוע אחר שבוע לקראת 16:30 אי נוחות ביקרה בחדרי הלב, יד שמאל החלה לרעוד וככל שהאצבעות התקרבו לעבר ה – Logout. יחסי הכוחות השתנו. בבת אחת תחושה הקלה הגיחה לנפש. האם הכותב מכור? מהן ההשלכות של הפרידה הזו? ומה זה בכלל עוזר לך? סיימנו את המשחק המקדים, הנה מגיעות התשובות.

365 ימים אולי אפילו קצת יותר שההרגל של "שמירת שבת ממדיה חברתית" מתקיים אצלי. ואין דבר יותר כיף מזה. פתאום יש תחושה של יותר זמן בשביל עצמך, בשביל הזוגיות, החברים, והמשפחה. הניקיון המחשבתי מפסיק את המירוץ סביב הפחד מהחמצה FOMO או Fear of Missing Out . הרי מרביתנו סביב התחושה הזאת שלאחרים יש יותר, אולי הם חווים דברים שעוד לא הגענו אליהם ואנחנו רוצים להיות חלק מזה. זה לא נובע מתחושת חוסר שלמות או מחסור בביטחון אלא רק בגלל חשיפת יתר ל "ים רגעי הכיף". נו המשחק הזה על למי יש יותר גדול בין שפע של סיפורים שכל אחד יודע לספר אותם בדיוק כמו שהוא רוצה שהם יראו. וכאן בדיוק נכנסת ההתנתקות היזומה מהמדיות החברתיות, זו שהכניסה אליי את ההתנקות והחיבור אל ההנאה שבהחמצה JOMO או Joy Of Missing Out בדיוק ההפך מ FOMO. הנוכחות של ההנאה ממה שבאמת חשוב לי קיבלה כוח על, החיבור אל הרגש התחזק, וההקשבה לאחרים בלי התעסקות במה שקורה עכשיו עם: כלב של מישהי שלא ראיתי מעל לעשור, חבר וירטואלי שכבר אין לי מושג איך אנחנו קשורים וחבר'ה שבקושי אומרים שלו אמיתי ברחוב – הוכיחה שבניית הרגלים חדשים צריכה להתבצע לעיתים בספרינט כבר בתחילת הדרך.

"פינית כבר זמן לדאוג לעצמך?"

כשהייתי בטיול הגדול שלי ראיתי בכל יעד שהגעתי אליו: רווח של אושר. כי חוויתי אותו דרך העיניים שלי ולא דרך המלצה חיובית או שלילית של אדם אחר, ואת כל היעדים שלא הספקתי לבקר ראיתי פשוט כמשהו שעדיין לא הרווחתי. רחוק מהפסד. כי ידעתי שאם אסתכל על משהו דרך עיניים רודפות אז שקט יהיה משהו רחוק ובלתי מושג. בדיוק ככה מתנהלים הסופ"שים ללא הסמארטפון. אין איזו כיפה על הראש והרכב עדיין זז ממקום למקום, הסמארטפון שכמעט הרגע לי את הזמן מקבל קצת פחות אהבה והרשתות החברתיות לא בדיוק מחכות לי. שום דבר לא משתנה ב1440 דקות של הפרידה שלנו. ליתר דיוק אצל אחרים אין באמת תנועה שהכותב צריך לדעת עליה אבל אצלו השקט הרבה יותר רועם, וזה ממכר.