כבר לא בתול

בגיל 28 שגיא פלדמן החליט לספר על אותה פעם ראשונה שהוא לא יישכח לעולם

לפני כמעט חמש שנים התפרסם הטור הראשון שלי בעיתון. כמו כל תחושה בתולית, אותן דקות של הבנה שהמילים מעכשיו לא רק שלי, נחקקו היטב ואפילו עכשיו גורמות לי להפוך בין רגע לסמיילי אנושי. לא קניתי איזה בקבוק וויסקי משובח, לא נפתחו שמפניות ולא הגנבתי שורות מחוץ לדף הלבן - בכלל מילצרתי.

הייתי עם סינר שחור שמגדיר מחדש את המילה צמוד, והגשתי שתי כוסות יין הבית ועוגת גבינה פירורים עם נגיעה של פירות יער לזוג מבוגרים בסיבוב השני של חייהם. "קום תהיה כל מה שבא לך\כי בשבילה אתה תמיד\מלך העולם\ מלך העולם", שלמה ארצי ליווה אותנו ברקע. "אתה צריך משהו?", פנתה אליי האישה, וגרמה לי להבין שבהיתי באוויר יותר מדי קרוב אליהם ושלא הוזמנתי להצטרף לדייט. מיד חזרתי לעבר הבר בשביל להוציא שני קנקני מים ויותר מדי כוסות לפרלמנט של שמונה בערב.

היום בבוקר התאמנתי בחדר כושר בשעה שכמעט רק הפנסניורים מצליחים להתניע את עצמם. אותו שיר של שלמה ארצי התנגן לו בלופ, ונזכרתי באותה פעם ראשונה. "גבר, קום", אחד המתאמנים שלח לעברי, אחרי שתפסתי לו את המכשיר. "כבר מזמן קמתי", עניתי לו והוספתי: "הרי רק ככה אפשר באמת להיות כל מה שבא לך".

"חבקו את האינטואיציה והיא תחזיר לכם כפליים"

ההתרגשות מהיצירה ממשיכה להניע אותי ומדי שבוע אני מחדד את הכתיבה שלי ולומד עוד דברים בתחומים שונים בשביל להיות מסוגל להיות הטוב ביותר - בעיני עצמי, והמילים כבר עושות את שלהן.