צעד אחורה : שניים קדימה

מתי בפעם האחרונה מישהו באמת הקשיב לכם מבלי להתעסק בעצמו כאילו הוא מנהל מדינה? שגיא פלדמן שופך אור על הרגע לו מחכה מדי חודש

יש אנשים שלא אוהבים לדבר. פשוט שותקים ובדרך כלל מתעסקים בעניינים שלהם או מקשיבים לאחרים אבל גם אלו - תנו להם אוזן קשבת והם ישפכו, יציפו, יעמיסו. כי ברור להם שאלו דקות נדירות במיוחד. אצלי פעם בחודש יש רגע שגם אם אני שותק משהו בי מדבר. הכי קרוב לבית אבל הכי רחוק ממנו - במספרה השכונתית. מן מקום ניטרלי שמנותק מכל מעגלי החיים האחרים.

ברגע שאתה מתיישב על כיסא העור השחור יש לך מראה שמוצבת מול הפנים ואין לך שום אפשרות להימנע מזה. רק אתה מול עצמך לפחות לעשרים דקות בלי שום מסכות - תחשבו כמה זה סימבולי. אתה רואה גם את מה שאתה לא רוצה לראות (לאו דווקא בהיבט החיצוני) זה בדרך כלל קשור להתפתחות אישית שהולכת צפונה או דרומה. "רק שתדע שבכל פעם שאני מגיע אני מסתכל אם משהו השתנה בחיי", אמרתי לבן, הספר באחת מן הפעמים. חשתי צורך עז לשתף אותו, בכל זאת כמעט עשר שעות ביום הוא שומע את החפירות של ההיא שהבת שלה עדיין לא התחתנה, ושל אותה קבועה שלא סוגרת את הפה מהרגע שהתיישבה על הכיסא כאילו הוא הפסיכולוג שלה ובכל זאת יש לה את החוצפה לבקש הנחה. כבר מהכניסה למספרה לא חשוב מה היה לפני או מה צפוי להיות אחרי עם הצעד הראשון הראש נקי מהכול.

"מזאת אומרת משהו השתנה?", בן השיב.

"תחשוב אני כבר בערך שמונה שנים מסתפר אצלך. שמעת ממני על: צבא, לימודים, עבודה, זוגיות, משפחה חברים ועוד", אמרתי לו, ורציתי להוסיף שבכל פעם שהוא מקשיב לי אני בעצם מקשיב לעצמי אבל אמרתי את זה בתוך ליבי, והוא בחור חכם היה לי ברור שהוא מבין שיש הרבה מעבר למילים.

התספורת כמעט ולא משתנה, הצורה שבה הכותב לוגם את הקפה זהה, האווירה במספרה קבועה, הניתוק מהפלאפון הארור כמעט תמיד מוחלטת והשיחות זהות אבל שונות. אותה הקשבה מוחלטת מנצחת גם חרא של יום - ולפעמים השתיקה באה מהצד שלי, ולהקשיב לדברים של אדם שמקשיב לכולם זה הרבה יותר טוב.

"הקשבה היא הצעד הראשון בדרך לצמיחה"

בעידן הדיגיטלי שבו ההקשבה בעיקר מוענקת לצליל של ההתראות האינסופיות כאילו כל אחד מנהל מדינה, וברשתות החברתיות אנחנו נוטים להשתמש בפילטרים בשביל לכסות את הפגמים שלנו - רבים שוכחים לראות מה קורה בחייהם, בעוד הצורך הגדול ביותר הוא להקשיב לעצמנו ולקרובים אלינו בלי לשים פלסטרים על שום פגם. ואז נוכל ללכת לרגע דל צעד אחורה בשביל להתקדם שניים קדימה.